בהרצאתה המדהימה מתארת דיאנה איך למדו הוריה, כאשר כל הידע היה מרוכז בבית הספר ורק שם ניתן היה לבצע למידה. כשהיא למדה היה כבר שינוי - היו לה ספרי אנציקלופדיה אצלה בבית וכך יכלה לרכוש חלק מהידע בביתה
בהמשך מתארת דיאנה את השינויים הרבים שעברה בדרכי ההוראה .
דיאנה בעצם ביצעה מחקר פעולה עצמי לאורך כל הדרך. החל מהאני מאמין שלה , דרך איסוף נתונים וחקר כאשר ליווה אותה כל הזמן הרצון לערוך שינוי ולבסוף יצאה עם תוכניות פעולה חדשות.
הגדולה במה שעשתה דיאנה היה הרעיון שהיא לא פחדה מטעויות והמסר הוא "לא לפחד מכשלונות וטעויות" , כי מטעויות הרי לומדים
ומי מאיתנו המורים נתקע לעיתים במוכר ובידוע ולא מנסה דרכים חדשות (שאולי יהיו יעילות יותר / מגוונות יותר / מעניינות יותר ?) וזאת רק בגלל הפחד מכשלון.
במסגרת שעורי חינוך בבית הספר בו אני עובדת, העברתי פעילות בנושא הצלחה וכשלון. ערכתי סבב בין התלמידים של מה הקונוטציה שלהם למילה כשלון וכמובן למרביתם המילה נקשרה לתחושות שליליות, אולם היו מספר תלמידים שאמרו מילים כמו "למידה מכשלון", "הפקת לקחים", "מה עושים מכאן כדי להצליח" ועוד.
אם כך המסקנה הינה - לא להשבר מכשלונות, המשיכו לנסות דברים חדשים ללמוד ולהתעדכן ולשנות. נכון, לא תמיד זה מצליח אך רק המעז בסופו של דבר מצליח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה