פרופ' אברהם צ'חנובר אמר לפני כמה חודשים כי "דירדרו את מעמד המורה, ואין פלא שישראל מדורגת במבחנים הבינלאומיים וברמת המחשוב בבתי הספר איפשהו בין גמביה לזמביה." הוא טוען, שאמנם הכלכלה שלנו פורחת וישראל היא אחת מהמדינות הצומחות,אבל זה רבות הודות לחינוך בדורות הקודמים. גם פרופ' דן שכטמן טען כי במערכת החינוך יש חורים גדולים, וכל התשתית של ההשכלה הבסיסית והתיכונית זקוקה לשיפור.
במאמרו " מערכת החינוך של ישראל " מדבר פרופ' עמי וולנסקי על המורכבות עימה נדרשת מערכת החינוך בישראל להתמודד .
מערכת החינוך שלנו נדרשת להתמודד עם קשיים כמו התמודדות עם פערים חברתיים וכלכליים, פסיפס עשיר מבחינת הרכב אוכלוסיה: עולים חדשים, חרדים, ערבים ומעל לכל – עמידה ברמת השגים בסטנדרטים בינלאומיים ועלינו לבדוק מהם האתגרים העומדים בפני מערכת החינוך ולטפל בשורש הבעיות.
האתגר- בחירה ברורה של האסטרטגיה הפדגוגית. מסורת הסטנדרטיזציה במערכת החינוך הייתה תמיד סביב בחינות הבגרות, והדבר אך חילחל לחינוך הקדם יסודי ויצר מחלוקת. המבקרים רואים בגישה זו הרס של תהליכי בניית ידע, וחזרה לדפוסי למידה מכניסטים ופורמאלים הגורמים להתעלמות מבעיות אמיתיות והשנאת תהליך ההוראה על מורים ותלמידים כאחד.
האתגר- הצורך להביא לידי סיום של 12 שנות לימוד של החציון התחתון על בסיס תכניות לימודים אשר יהוו "סולם" והזדמנות נאותה לשילובם בהשכלה הגבוהה. יש לאפשר גוון רב יותר של מקצועות לימוד, במקום מערכת המבוססת על רעיונות back to the basic, המתאימה בעיקר לחציון העליון באוכלוסיה.
האתגר- היעדר ביקושים למקצוע ההוראה, וזאת בעיקר בעקבות השחיקה המתמדת במעמד המורה ושכרו, צמצום שעות לימוד, והמורכבות הגדלה בעבודת המורה : גודל הכיתות, השונות הרבה בין התלמידים והתסכול הנובע מהסטנדרטיזציה והבחינות השונות, ובעיקר בחינות הבגרות ה"נושפות בעורף" וכופים את תבנית הלימוד ואינה מאפשרת יצירתיות וחדשנות.
האתגר – צמצום מצטבר של שעות לימוד - תורם במישרין להגברת העומס על המורים
האתגר- המגזר החרדי, שלימודיו מתרכזים בעיקר בלימודי קודש ומעט מאד לימודי חול וגורמים נזק הן לאוכלוסיה עצמה והן למדינה בכך , שהדבר גורם לקושי רב בשילובם בשוק העבודה.
האתגר- הביקורת הציבורית הגוברת על מעמדה של ישראל במבחנים הבינלאומיים
פרופ' וולנסקי טוען ,שהיו אמנם , ניסיונות חלקיים בהענקת דרגות חופש יותר למורה ולשיטותיו ( פרופסור ענת זוהר , תכנית הלימודים החדשה בהיסטוריה , ניהול עצמי לבתי ספר), אך אלו נותרו שוליים מבחינת השפעתם,ויוזמות של בתי ספר בודדים "לצאת מהקופסה" ולשנות כיוון נתקלו במציאות של חסם המבחנים החיצוניים. ולכן ,חזרנו למציאות משתקת מבחינת מערכת החינוך ,ומה שקורה בפועל הוא :
• הטכנולוגיה מכתיבה את הפדגוגיה (במקום להפך ) .
• המערכת נעוצה עמוק בתוך השקפת הסטנדרטים
• למדיניות הסטנדרטים השלכה על אטרקטיביות מקצוע הציבור בציבור
בחרתי , בכל זאת להציג אי אחד של שפיות, בית ספר המסרב לקבל את מנטליות פס הייצור ואת ההשתעבדות למבחנים מכל סוג וזאת מבלי לדרוש מההורים שכר לימוד של אלפי שקלים לחודש, ומבלי לבחור באופציה הקלה ולוותר לגמרי על הבגרויות. בבית הספר "מבואות הנגב" במקום ללמוד מקצועות רבים, כל אחד מהם למשך 45 דקות מפי מורה עייף שבקושי זוכר את שמות תלמידיו, התלמידים כאן לומדים רק ארבעה-חמישה "אשכולות" שמאחדים כמה מקצועות: אזרחות והיסטוריה מתאחדים לאשכול דמוקרטיה, כשלומדים, לדוגמה, על משק המים, מקיפים את הנושא מכל צדדיו: הביולוגי, הכימי, הכלכלי והחברתי. עבור המורים, השיטה החדשנית, הכוללת פעילויות מתוקשבות רבות, מהווה הרבה מאוד עבודה - הם צריכים לכתוב מחדש את כל תוכניות הלימודים, במקום להסתמך על אלה המגיעות ממשרד החינוך. עבודה מסביב לשעון ומרוויחים כמו כל מורה. אבל התמורה היא שהם אוטונומים, ויכולים לתת מענה טוב יותר לרמות השונות של התלמידים, וכמו כן לאור השינוי במבנה השיעורים, מורה יכול להגיע למישרה מלאה , כשהוא מלמד רק 60 תלמידים , וכך להכיר טוב יותר את תלמידיו. נשמע נהדר אולם, כפי שטוענת המנהלת הבעיה היא ,שגם בית ספר ניסיוני כמו מבואות הנגב צריך להכין את תלמידיו לבגרות. פה נתקלת החדשנות בקיר האטום של מערכת החינוך. עד מרץ עוסקים תלמידי כיתה י' בביצועי ההבנה, ואז הם מתחילים לשנן. ובחטיבה העליונה תלמידים ממש דורשים שיכתיבו להם, כי הם חוששים שלא יהיו מוכנים.
• הטכנולוגיה מכתיבה את הפדגוגיה (במקום להפך ) .
• המערכת נעוצה עמוק בתוך השקפת הסטנדרטים
• למדיניות הסטנדרטים השלכה על אטרקטיביות מקצוע הציבור בציבור
בחרתי , בכל זאת להציג אי אחד של שפיות, בית ספר המסרב לקבל את מנטליות פס הייצור ואת ההשתעבדות למבחנים מכל סוג וזאת מבלי לדרוש מההורים שכר לימוד של אלפי שקלים לחודש, ומבלי לבחור באופציה הקלה ולוותר לגמרי על הבגרויות. בבית הספר "מבואות הנגב" במקום ללמוד מקצועות רבים, כל אחד מהם למשך 45 דקות מפי מורה עייף שבקושי זוכר את שמות תלמידיו, התלמידים כאן לומדים רק ארבעה-חמישה "אשכולות" שמאחדים כמה מקצועות: אזרחות והיסטוריה מתאחדים לאשכול דמוקרטיה, כשלומדים, לדוגמה, על משק המים, מקיפים את הנושא מכל צדדיו: הביולוגי, הכימי, הכלכלי והחברתי. עבור המורים, השיטה החדשנית, הכוללת פעילויות מתוקשבות רבות, מהווה הרבה מאוד עבודה - הם צריכים לכתוב מחדש את כל תוכניות הלימודים, במקום להסתמך על אלה המגיעות ממשרד החינוך. עבודה מסביב לשעון ומרוויחים כמו כל מורה. אבל התמורה היא שהם אוטונומים, ויכולים לתת מענה טוב יותר לרמות השונות של התלמידים, וכמו כן לאור השינוי במבנה השיעורים, מורה יכול להגיע למישרה מלאה , כשהוא מלמד רק 60 תלמידים , וכך להכיר טוב יותר את תלמידיו. נשמע נהדר אולם, כפי שטוענת המנהלת הבעיה היא ,שגם בית ספר ניסיוני כמו מבואות הנגב צריך להכין את תלמידיו לבגרות. פה נתקלת החדשנות בקיר האטום של מערכת החינוך. עד מרץ עוסקים תלמידי כיתה י' בביצועי ההבנה, ואז הם מתחילים לשנן. ובחטיבה העליונה תלמידים ממש דורשים שיכתיבו להם, כי הם חוששים שלא יהיו מוכנים.
אם כך, ודאי שאפשר אחרת ,אך מאז החל גדעון סער לכהן כשר החינוך הדגש עבר למבחנים ולמספרים והגיע הזמן לשינוי חשיבה הן לטובת התלמידים , הן לטובת המורים ומעל לכל לטובת המדינה. כי , כפי שאמר פרופ' שכטמן "אין חשוב מן החינוך בשביל לבנות מדינה "
