החל מראשית המאה העשרים, החל גל חדש שהקיף בהדרגה את מערכות החינוך בכל חמש היבשות.
בעקבות הרעיונות של דיואי ,ההגירה הגדולה בארה"ב והשינוי בהרכב החברתי נולדו צרכים חדשים והובילו לתנועה, שכונתה progressive education
נוצר שינוי בולט בדפוס ההוראה. התלמיד במרכז ולא המורה במרכז. כלומר, למידה בקבוצות קטנות, למידה אינדוידאולית, למידה על פי תחומי הסקרנות והעניין של היחיד. תפקידו המסורתי של המורה השתנה, הוטל עליו להיות תומך, יוזם ומעודד את התלמיד כלומד פעיל וסקרן.
הדבר עורר אותי לחשוב על שעורי בינה מלאכותית , שאני מעבירה השנה בכתה יא. בנוסף לשעורים בכתה, יצרתי קבוצת למידה סגורה בפייסבוק, וכל שבוע אני מעבירה לתלמידים הסברים על נושא חדש + תרגול.
כפי שראיתי עד כה, חלק מהתלמידים מנצלים זאת כבר ללמוד את הנושא בדרך זו ואף מצליחים לבצע את התרגילים. חלקם אינם מצליחים לבצע את התרגילים, או אינם מנסים, אך קוראים את החומרים ומגיעים מוכנים יותר לשעור , ויש את אלו שמתקשים יותר ואיתם אני יושבת אחר כך בשעור בקבוצה קטנה ומסבירה להם בדרכם אחרות ועל ידי דוגמאות אחרות, בזמן שעמיתיהם מתקדמים ומתרגלים באופן עצמאי.
בדרך זו קל יותר לתת מענה לצרכים השונים של התלמידים ולקדמם בקצב שונה.
כמו כן, בתחום זה ניתן גם מענה לתחומי עניין של התלמידים, משום שעליהם לבנות פרויקט בסוף יב'. כל אחד יכול לבחור נושא , שמעניין אותו , וכל זאת כמובן בנאי שעונה על דרישות והגדרות "מערכת מומחית"
אם כך, האם אני מיישמת הלכה למעשה את דפוס ההוראה שבו " הילד במרכז" ?
אם כן, עמיתי המורים הדבר אפשרי, מצריך חשיבה רבה ועבודה מרובה ושליטה בטכנולוגיות שונות, אך בהחלט מאתגר, אפשרי וכן, גם די מהנה. אני מקווה , שבסוף השנה אראה גם, שהדבר הוביל לתוצאות טובות יותר.
התלמיד במרכז - רם כהן מנהל תיכון עירוני א'
